בתחילת ספר שופטים אנחנו נתקלים באנשים שזכו להגיע לגילאים מופלגים ביותר ובראשים עמד מתושלח אשר זכה להגיע לגיל תשע מאות שישים ותשע שנים ומאז הפך להיות למושג.
כשרוצים להגיד שאדם הגיע לגיל מופלג מכנים אותו מתושלח. אדם הראשון זכה לעומת זאת להגיע לתשע מאות שלושים שנה.
לגבי כל אותם אנשים שנזכרים בספר בראשית שהגיעו לגילאים מופלגים ביותר אנו לא יודעים מה הסיבה שבזכותה הם הגיעו לגילאים מופלגים ביותר, או מה הסיבה שבזכותה הם הגיעו לחיי נצח כמעט שאנשים בימינו רק יכולים לקנא בהם.
הרפואה אז הייתה כל כך מתקדמת? בוודאי שלא.
יש להניח שהמחזוריות הראשונה אליה שמו לב בני קדם הייתה המחזוריות של הירח בערך כל שלושים יום. אי לכך הם ביססו את המחזוריות בחייהם על מחזוריות הירח ואם אנו נחלק את הגילאים שלהם לשתים עשרה שנה, מספר החודשים בשנה אז נקבל מספרים הרבה יותר ולידיים שמתאימים לימנו בסביבות שמונים שנה.
יש להניח שכעבור זמן מה שמו לב הקדמונים לתאוריות של עונות השנה. ואז כבר הגילאים מגיעים לסדר גודל של מאתיים חמישים שנה.
כך שבתקופת אברהם מגיעים לכך ששרה אימנו חיה מאה עשרים ושבע שנה. אברהם אבינו האריך עוד יותר ממנה ונפטר בגיל מאה שבעים וחמש.
במהלך השנים הבחינו הקדמונים במחזוריות של שנת השמש, שכדור הארץ ביחס לשמש יש לו מחזוריות של בערך שלוש מאות שישים וחמש יום.
כך שבמהלך השנים אנחנו נתקלים בגילאים קרובים לאלו של ימנו. כמו דוד המלך שנפטר בגיל שבעים.
אנו מאחלים היום לאדם שיחיה מאה ועשרים שנה. חשוב לציין שמשה רבנו הגיע לגיל זה. ונאמר עליו שלא נס לחו ולא כהתה עינו.
בהקשר לכך יש לציין שלא חשוב לאיזה גיל אדם מגיע, אלא באיזה מצב מנטלי ופיסי הוא נמצא.
ג’ורג’ ברנרד שו היה מחזאי וסופר ממוצא אירי שגם פעל במסגרת פוליטית חברתית וגם היה מבקר תיאטרון ופובליציסט. נחשב לאחד האישים המשפיעים ביותר על מרבית המאה העשרים.
יצירתו החשובה ביותר מבין מחזותיו הרבים, שעסקו בבעיות חברתיות ואתיות היה "פיגמליון". בחירתו של ברנרד שו באה לידי ביטוי בצורה מבריקה ושנונה מאוד תוך כדי הבנה בתחומים רבים ושונים.
במחזה פיגמליון הוא עוסק במורה לשפות בשם פרופ' היגנס שמתערב עם חברו שיצליח לאסוף לביתו מוכרת פרחים ממעמד פשוט ולהפוך אותה לליידי.
המחזה פיגמליון מבוסס על אגדה עתיקה מתקופת יוון הקלאסית. על מלך קפריסין פיגמליון שהיה פסל וקרה לו מקרה שכשסיים לפסל פסל של נערה הוא התאהב בפסל שיצר. במחזהו המורה בסופו של דבר גם מתאהב בצעירה שפיסל ושכביכול יצר אותה.
מאז המושג תסמונת פיגמליון מתייחסת למקרה אשר בו אדם מתאהב ביציר כפיו.
מחזהו של ברנרד שו נהפך לימים למחזה מצליח ביותר בשם "גבירתי הנאווה".
בתחילת שנות השלושים יסד ברנרד שו עם עוד מספר אנשי רוח ארגון חברתי חדש אשר הוא קרא לו "הפאביאנים". *ארגון זה נטל על עצמו אתגר ליצור בבריטניה מהפכה חברתית אך בצורה הדרגתית ובצורה זו להשיג את ההישגים אשר לשמם הוא הוקם.
ברנרד שו היה איש אשכולות. הוא התמצא בתחומים רבים ונקשרו אליו מספר אנקדוטות. אחת האנקדוטות מספרת על רקדנית ידועה בשם איזידורה דנקן שפגשה אותו במסיבה והציעה לו ללדת בן משותף. "הוא יהיה בוודאי מוצלח ביותר" אמרה "שכן הוא יהיה חכם כמוך ויפה כמוני.ממש קומפלט". מספרים שברנרד שו הוציא את הרוח ממפרשיה ושאל אותה באופן רטורי מה יקרה אם זה יהיה ההפך ויהיה לו היופי שלה והשכל שלו.
ברנרד שו נשא דברים לכבוד אלברט איינשטיין בתחילת שנות השלושים במסיבה רבת משתתפים. קטע שניתן לראות אותו מצולם באתר ביו טיוב. ברנרד שו אמר בנאום שלו "אריסטו יצר יקום שהחזיק מעמד אלף ארבע מאות שנה. ניוטון יצר יקום שהחזיק מעמד רק שלוש מאות שנה והיקום שיצר איינשטיין איננו יכול לשער כמה זמן הוא יחזיק מעמד." אימרה זו גרמה להרבה צחוקים בקרב המוזמנים כפי שניתן להתרשם מהסרט. והיא מבטאת את העובדה שברנרד שו היה בעל הבנה של מדע מחוץ לקופסה. הוא ידע שלכל מודל ותאוריות מדעיות יש זמן קצוב ובחלוף זמנם יתחלפו במודל חדש יותר ומסביר יותר תופעות בטבע.
* הפאביאנים נקראו על-שם פאביוס המתמהמה, פאביוס קונקטטור, אשר נלחם בחניבעל בשיטה של התשה, בצורה הדרגתית ויכול לו. כך הפאביאנים רצו להביא שינויים חברתיים בצורה איטית אבולוציונית, ולא בבת אחת, דרך שלא האמינו בה.
רפאל לירז
